דלג לתוכן הראשי
קרן רז, עורכת דין

ייפוי כוח מתמשך · המדריך המרכזי

ייפוי כוח מתמשך - לתכנן היום את ההחלטות של מחר

מדריך מעשי להבנת ההחלטות שחשוב לקבל לפני עריכת ייפוי כוח מתמשך, לבחירת מיופי הכוח ולתכנון האופן שבו תרצו שיפעלו בעתיד.

קרן רז, עורכת דיןעודכן לאחרונה: ספטמבר 20264 שערים

המידע במדריך הוא מידע כללי ואינו תחליף לייעוץ משפטי המתאים לנסיבות המקרה. הדין והנהלים עשויים להשתנות, ולכן לפני פעולה משפטית יש לבדוק את ההוראות העדכניות החלות באותו מועד.

יש החלטות שכדאי לקבל מראש, כשאפשר לחשוב עליהן בשקט.

ייפוי כוח מתמשך מאפשר לאדם לקבוע מי יוכל לפעול בשמו בעתיד, אם יגיע למצב שבו לא יהיה מסוגל להבין בעניין מסוים ולקבל לגביו החלטות בעצמו.

אפשר לקבוע מי יהיו מיופי הכוח, באילו עניינים הם יפעלו, כיצד יפעלו אם מונו כמה מיופי כוח, אילו החלטות יוכלו לקבל ומה חשוב לממנה שיביאו בחשבון.

אבל לפני שמתחילים לערוך את המסמך, כדאי לחשוב על החיים עצמם.

על מי אתם באמת סומכים. מי מכיר אתכם מספיק טוב כדי להבין מה הייתם רוצים. מי מסוגל לקבל החלטה גם כשהיא מורכבת או לא פופולרית. האם אותו אדם מתאים לטפל גם בעניינים כספיים וגם בעניינים אישיים ורפואיים. ואם תמנו יותר מאדם אחד - איך תרצו שהם יקבלו החלטות ביניהם.

צריך לחשוב גם על הדברים שחשובים לכם בחיי היום יום. איפה תרצו לגור אם תזדקקו לעזרה, כיצד תרצו שהכספים והנכסים שלכם ינוהלו, מי מבני המשפחה צריך להיות מעודכן ואילו רצונות חשוב לכם לכתוב במפורש ולא להשאיר לפרשנות.

לא חייבים להגיע עם תשובות לכל השאלות האלה.

חלק מתהליך העריכה הוא להבין אילו שאלות בכלל צריך לשאול ואיך לתרגם את התשובות למסמך משפטי שיוכל לעבוד בעתיד.

המדריך הזה לא נועד ללמד איך למלא טופס. הוא נועד לעזור להבין על מה כדאי לחשוב לפני שמתחילים.

01

להבין לפני שמחליטים

מהו ייפוי כוח מתמשך ולמה בכלל צריך אותו?

ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך משפטי שמאפשר לאדם לקבוע מראש מי יוכל לפעול בשמו ולקבל החלטות בענייניו בעתיד, אם יגיע למצב שבו לא יהיה מסוגל להבין בעניין מסוים ולקבל לגביו החלטות בעצמו.

המסמך נערך כשהאדם, שנקרא בחוק "הממנה", מבין את משמעות ייפוי הכוח, את מטרותיו ואת התוצאות שלו. בשלב הזה הוא יכול לבחור מי יהיו מיופי הכוח שלו, באילו עניינים הם יהיו מוסמכים לפעול ומה הוא רוצה שינחה אותם אם וכאשר יהיה צורך להשתמש במסמך.

אפשר לערוך ייפוי כוח מתמשך לעניינים אישיים, רפואיים ורכושיים, לכולם או רק לחלקם. אפשר למנות מיופה כוח אחד או כמה מיופי כוח, לקבוע באילו תחומים יפעל כל אחד מהם, האם יפעלו יחד או בנפרד, ולהוסיף הנחיות שיסייעו להם להבין כיצד הממנה רוצה שינהלו את ענייניו בעתיד.

אבל מבחינתי, זו רק ההגדרה המשפטית.

המשמעות האמיתית של ייפוי כוח מתמשך היא האפשרות לקבל היום החלטות על מצבים שעלולים להתרחש בעתיד, בזמן שבו עדיין אפשר לחשוב עליהן בשקט, לשאול שאלות ולהחליט מי האנשים המתאימים ביותר לפעול במקרה הצורך.

לכן השאלה אינה רק את מי למנות.

צריך לחשוב גם על האופן שבו תרצו שהחלטות יתקבלו.

מי יהיה מתאים לטפל בעניינים כספיים. מי יהיה האדם שאתם סומכים עליו בעניינים אישיים או רפואיים. האם נכון שאותו אדם יטפל בכל התחומים, או שדווקא נכון לחלק את האחריות בין כמה אנשים. האם מיופי הכוח יפעלו יחד או בנפרד. מי מבני המשפחה צריך לקבל מידע, והאם יש החלטות שחשוב לכם להסדיר מראש ולא להשאיר לשיקול דעתם של אחרים.

אפשר גם לתת הנחיות מקדימות לגבי האופן שבו מיופה הכוח יפעל. לכן ייפוי כוח מתמשך יכול לעסוק לא רק בשאלה מי יקבל החלטה, אלא גם בשאלה אילו רצונות ושיקולים חשוב לממנה שינחו את אותה החלטה.

וזה בעיניי אחד ההבדלים בין מסמך טכני לבין ייפוי כוח מתמשך שנערך מתוך מחשבה אמיתית על העתיד.

מסמך טוב אינו נמדד במספר הסעיפים שיש בו.

הוא נמדד בשאלה האם, ביום שבו יהיה צורך להשתמש בו, מיופי הכוח יוכלו להבין מה הממנה רצה, אילו החלטות ביקש שיקבלו עבורו וכיצד רצה שינהלו את ענייניו.

ייפוי כוח מתמשך אינו שולל כשלעצמו את הכשרות המשפטית של הממנה. הוא נועד לאפשר תכנון מראש של אופן קבלת ההחלטות והטיפול בעניינים שנקבעו בו, אם וכאשר יתקיימו התנאים להפעלתו.

מכאן גם ברור למה לא כדאי להתייחס לייפוי כוח מתמשך רק כאל טופס שצריך לחתום עליו.

הטופס הוא המקום שבו ההחלטות מקבלות ביטוי משפטי. העבודה החשובה מתרחשת קודם: להבין אילו מצבים כדאי להסדיר, מי האנשים המתאימים, אילו סמכויות נכון לתת להם ואילו רצונות חשוב לנסח במפורש.

השאלה, אם כן, אינה רק האם לערוך ייפוי כוח מתמשך.

השאלה היא גם מתי נכון להתחיל לחשוב עליו.

מתי נכון להתחיל לחשוב על ייפוי כוח מתמשך?

אין גיל מסוים שבו "צריך" לערוך ייפוי כוח מתמשך.

יש אנשים שעורכים אותו בגיל מבוגר, אחרים לאחר שינוי במצב הבריאותי, ויש מי שבוחרים להסדיר את הדברים הרבה קודם, פשוט משום שהם רוצים לדעת שאם בעתיד לא יוכלו לקבל החלטות בעצמם, יהיה ברור מי מוסמך לפעול עבורם ומה חשוב להם.

מבחינה משפטית, הנקודה החשובה אינה הגיל.

ייפוי כוח מתמשך צריך להיערך בשלב שבו הממנה מבין את משמעות המסמך, את מטרותיו ואת תוצאותיו ויכול לקבל את ההחלטות הכרוכות בעריכתו.

לכן דווקא כשאין משבר ואין צורך מיידי להשתמש במסמך, אפשר בדרך כלל לקיים את השיחה החשובה באמת.

אפשר לחשוב בנחת את מי נכון למנות, האם אותו אדם מתאים לכל סוגי העניינים, האם כדאי למנות יותר ממיופה כוח אחד, מה יקרה אם אחד מהם לא יוכל למלא את תפקידו, מי צריך לקבל מידע ואילו רצונות חשוב לנסח מראש.

לא צריך לחכות שמשהו יקרה

אחת הטעויות היא לחשוב שייפוי כוח מתמשך הוא מסמך שמתחילים לעסוק בו רק כשמתעורר חשש ממשי לירידה קוגניטיבית או לבעיה רפואית.

אבל התכלית שלו היא תכנון מראש.

אדם יכול להיות עצמאי לחלוטין, לעבוד, לנהל את כספיו ולקבל את כל החלטותיו בעצמו, ובכל זאת לבחור להסדיר היום מי יוכל לפעול עבורו אם מצבו ישתנה בעתיד.

עצם עריכת ייפוי הכוח אינה מעבירה את השליטה למיופי הכוח.

ומה אם כבר התחילה ירידה בזיכרון או בתפקוד?

כאן חשוב להיזהר מתשובות אוטומטיות.

אבחנה רפואית, גיל מבוגר או קושי מסוים בזיכרון אינם כשלעצמם תשובה לשאלה אם אדם יכול לערוך ייפוי כוח מתמשך.

השאלה הרלוונטית היא האם במועד העריכה האדם מבין את משמעות ייפוי הכוח, את מטרותיו ואת תוצאותיו ויכול לקבל את ההחלטות הנדרשות לצורך עריכתו.

במקרה שבו מתעורר ספק, ניתן להידרש גם לחוות דעת מתאימה בדבר יכולתו של הממנה להבין את משמעות המסמך.

לכן לא נכון לקבוע מראש ש"מאוחר מדי" רק משום שקיימת אבחנה מסוימת.

באותה מידה, לא נכון להניח שאפשר לערוך את המסמך בכל מצב רק משום שהאדם עדיין מתקשר עם סביבתו.

צריך לבחון את האדם ואת יכולתו להבין את המסמך ואת ההחלטות שהוא מבקש לקבל.

למה בכל זאת לא כדאי לדחות?

משום שהאפשרות לערוך ייפוי כוח מתמשך תלויה ביכולת של האדם לקבל את ההחלטות האלה בעצמו.

אם מחכים עד לרגע שבו כבר לא ניתן לערוך את המסמך, אדם אחר אינו יכול פשוט לערוך אותו במקומו ולהחליט בדיעבד מי היה רוצה שיהיו מיופי הכוח שלו.

ומעבר לצד המשפטי, יש יתרון נוסף לעריכה בזמן.

כשעורכים את המסמך בלי לחץ של משבר, אפשר לחשוב לא רק על השאלה "על מי אני סומך", אלא גם על שאלות מורכבות יותר:

האם האדם שאני סומך עליו יודע לקבל החלטות קשות?

האם הוא יודע להתנהל עם כסף?

האם הוא יוכל להתמודד עם בני משפחה אחרים?

האם נכון לתת לאותו אדם גם סמכויות רפואיות וגם רכושיות?

ומה יקרה אם מי שבחרתי היום לא יוכל למלא את התפקיד בעוד שנים?

אלה שאלות שקשה הרבה יותר לברר כשהמשפחה כבר נמצאת בתוך אירוע רפואי או משבר.

המועד הנכון לחשוב על ייפוי כוח מתמשך אינו בהכרח כשכבר זקוקים לו.

לעיתים דווקא העובדה שאין בו צורך כרגע היא שמאפשרת לתכנן אותו נכון.

את מי נכון למנות כמיופה כוח?

אחת ההחלטות החשובות ביותר בעריכת ייפוי כוח מתמשך היא בחירת מיופה הכוח.

באופן טבעי, רוב האנשים מתחילים מהשאלה:

על מי אני סומך?

זו שאלה חשובה, אבל בעיניי היא רק נקודת ההתחלה.

מיופה כוח עשוי להידרש בעתיד לקבל החלטות בתקופה שבה הממנה כבר אינו מסוגל לקבל אותן בעצמו. לעיתים אלה יהיו החלטות יום-יומיות ופשוטות יחסית, ולעיתים החלטות מורכבות הנוגעות לכספים, למקום המגורים, לטיפול רפואי או להתנהלות מול בני משפחה ואנשי מקצוע.

לכן לצד האמון כדאי לשאול שאלה נוספת:

האם האדם שאני סומך עליו הוא גם האדם שמתאים לתפקיד שאני מבקש לתת לו?

אמון הוא הכרחי.

התאמה חשובה לא פחות.

אדם יכול להיות קרוב אליכם מאוד, לאהוב אתכם ולרצות בטובתכם, ועדיין לא להיות האדם המתאים ביותר לכל סוג של החלטה.

יש מי שמצטיין בהתנהלות כספית אבל מתקשה לקבל החלטות רפואיות.

יש מי שמכיר היטב את הרצונות שלכם אבל מתקשה לעמוד מול בני משפחה אחרים כאשר מתעוררת מחלוקת.

ויש אדם שאתם סומכים עליו לחלוטין, אבל מקום מגוריו, מצבו האישי או העומס שבו הוא נמצא עלולים להקשות עליו למלא את התפקיד בפועל.

לכן הבחירה אינה צריכה להיעשות רק לפי מידת הקרבה המשפחתית.

כדאי לחשוב גם על היכולת של אותו אדם להבין את הרצונות שלכם, לקבל החלטות בשיקול דעת, להתמודד עם מצבים מורכבים ולפעול עבורכם גם כאשר ההחלטה אינה זו שהוא עצמו היה מקבל.

האם אותו אדם מתאים לכל התחומים?

לא בהכרח.

ייפוי כוח מתמשך יכול לעסוק בעניינים אישיים, רפואיים ורכושיים, וניתן למנות כמה מיופי כוח ולחלק ביניהם סמכויות ואחריות.

לכן אין הכרח שהאדם שמתאים לנהל את הכספים יהיה גם האדם המתאים ביותר לקבל החלטות בעניינים האישיים או הרפואיים.

במשפחה מסוימת יכול להיות נכון למנות אדם אחד לכל העניינים.

במשפחה אחרת נכון יותר לחלק את האחריות.

אין כאן מודל אחד שמתאים לכולם.

אל תמנו אדם רק מפני שלא נעים

לפעמים הבחירה במיופה כוח מושפעת מהמבנה המשפחתי.

"אם אמנה את הבת ולא את הבן, הוא ייפגע."

"אם אמנה רק אחד מהילדים, האחרים יחשבו שאני לא סומך עליהם."

"אני חייב למנות את כולם כדי שיהיה שוויון."

אבל ייפוי כוח מתמשך אינו חלוקת ירושה ואינו מבחן לאהבה שווה בין הילדים.

המטרה שלו היא ליצור מנגנון שיוכל לעבוד אם וכאשר יהיה בו צורך.

לפעמים נכון למנות את כל הילדים.

לפעמים דווקא מינוי של כולם עלול להקשות.

ולעיתים נכון למנות ילד אחד בתחום מסוים ואדם אחר בתחום אחר.

ההחלטה צריכה להיעשות לפי התאמה לתפקיד ולא כדי למנוע אי נעימות בהווה.

האם מיופה הכוח יוכל לפעול לפי הרצון שלכם גם אם הוא חושב אחרת?

זו שאלה שלא שואלים מספיק.

מיופה כוח אינו מקבל את התפקיד כדי לחיות את חייו של הממנה לפי הערכים שלו עצמו.

הוא נדרש לפעול עבור הממנה, במסגרת הסמכויות שניתנו לו ובהתאם לחובות החלות עליו.

לכן כדאי לחשוב מראש האם האדם שאתם שוקלים למנות באמת מסוגל להפריד בין מה שהוא חושב שנכון לבין מה שאתם ביקשתם עבור עצמכם.

כדאי גם לדבר איתו מראש

המינוי לא צריך להיות הפתעה.

מעבר לדרישות הפורמליות הנוגעות להסכמת מיופה הכוח, השיחה עצמה חשובה.

האם הוא מרגיש שהוא מסוגל לקחת את האחריות?

האם יש תחום שהוא אינו רוצה לטפל בו?

האם הוא מבין כיצד אתם רוצים שיפעל?

האם קיימים דברים שחשוב לדבר עליהם עכשיו ולא ביום שבו כבר יהיה צורך לקבל החלטה?

לפעמים השיחה הזו מאשרת שהבחירה מצוינת.

ולפעמים היא מלמדת שכדאי לחשוב שוב.

יש גם מגבלות שקובע החוק

לצד השאלה מי מתאים לתפקיד, החוק קובע גם מי אינו יכול להתמנות כמיופה כוח. בין היתר, מיופה הכוח צריך להיות בגיר, שלא מונה לו אפוטרופוס ושייפוי כוח מתמשך בענייניו שלו אינו בתוקף. קיימות גם מגבלות לגבי מי שמעניק לממנה טיפול או מגורים בתשלום, לגבי עורך הדין שעורך את ייפוי הכוח ולגבי מספר הממנים שאדם יכול לשמש עבורם כמיופה כוח.

כשמדובר במיופה כוח לענייני רכוש קיימים תנאים נוספים, ולכן כדאי לוודא מראש שהאדם שנבחר עומד בתנאים שקובע החוק.

ומה יקרה אם הוא לא יוכל לשמש בתפקיד?

החוק מאפשר למנות גם מיופה כוח מחליף, למקרה שבו מיופה הכוח הראשון לא ירצה או לא יוכל למלא את התפקיד.

זו אינה רק אפשרות טכנית.

ייפוי כוח מתמשך עשוי להיערך שנים רבות לפני שיהיה צורך להשתמש בו.

אנשים עוברים לחו"ל.

מצבם הבריאותי משתנה.

מערכות יחסים משתנות.

ומי שנראה היום כבחירה טבעית יכול פשוט לא להיות זמין בעתיד.

לכן מסמך שמתוכנן לטווח ארוך צריך לחשוב גם על האפשרות שהתוכנית הראשונה לא תוכל להתממש.

מיופה כוח אחד או כמה?

אחרי שבוחרים מי מתאים לשמש כמיופה כוח, עולה כמעט תמיד שאלה נוספת:

האם נכון למנות אדם אחד או כמה מיופי כוח?

החוק מאפשר את שתי האפשרויות. כאשר ממנים כמה מיופי כוח, ניתן לקבוע כיצד יפעלו ומה יהיה היקף הסמכויות והאחריות של כל אחד מהם.

מכאן מתחילה השאלה המעשית:

לא רק כמה אנשים למנות, אלא איך רוצים שהמנגנון יעבוד.

היתרון במיופה כוח אחד

מינוי אדם אחד יוצר בדרך כלל מנגנון פשוט יותר.

יש כתובת ברורה, אין צורך בתיאום בין כמה אנשים, והחלטות יכולות להתקבל מהר יותר.

אם יש אדם אחד שהממנה סומך עליו ומתאים לטפל בעניינים שנמסרו לו, זה יכול להיות פתרון מצוין.

אבל כל האחריות גם מרוכזת אצל אדם אחד.

אם אותו אדם אינו פנוי, מתקשה לקבל החלטה או אינו יכול עוד לשמש בתפקיד, צריך שיהיה ברור מה קורה אחר כך.

לכן, כאשר ממנים מיופה כוח יחיד, כדאי לחשוב גם על מיופה כוח מחליף.

ומה היתרון בכמה מיופי כוח?

כמה מיופי כוח יכולים ליצור איזון.

אפשר לחלק אחריות, לאפשר התייעצות ולתת לאנשים שונים לטפל בתחומים שבהם הם מתאימים יותר.

אבל ככל שממנים יותר אנשים, צריך לחשוב יותר לעומק על הדרך שבה הם יקבלו החלטות.

"כולם ביחד" נשמע הוגן, אבל האם זה יעבוד?

הורים רבים רוצים למנות את כל ילדיהם יחד משום שהם רוצים לנהוג בשוויון.

זה מובן.

אבל שוויון בין הילדים אינו בהכרח מנגנון טוב לקבלת החלטות.

אם כל פעולה דורשת הסכמה של כולם, יכולה להיווצר תלות בזמינות ובשיתוף הפעולה של כל אחד מהם.

מה קורה אם אחד הילדים בחו"ל?

מה קורה אם אחד מהם אינו זמין?

ומה קורה אם קיימת מחלוקת?

לפני שבוחרים פעולה משותפת צריך לחשוב לא רק על היחסים במשפחה היום, אלא על הדרך שבה המנגנון יעבוד דווקא ברגעים מורכבים.

ומה לגבי פעולה בנפרד?

אפשר לקבוע שמיופי כוח יפעלו בנפרד, בהתאם למבנה שנקבע במסמך.

מבחינה מעשית, זה יכול להפוך את הניהול לגמיש יותר.

אבל גם כאן צריך לשאול אם באמת רוצים שכל אחד מהם יוכל לקבל לבדו כל החלטה שבתחום סמכותו.

לא תמיד.

אפשר ליצור מנגנון מדויק יותר.

פעולות שוטפות יכולות להתבצע בנפרד.

החלטות משמעותיות יכולות לקבל מנגנון אחר.

תחומים מסוימים יכולים להיות באחריות מיופה כוח מסוים.

ובמקרה של מחלוקת אפשר לחשוב מראש על הדרך שבה היא תטופל, ככל שהדין מאפשר זאת.

לא כל החלטה צריכה אותו מנגנון

זו בעיניי הנקודה המרכזית בפרק הזה.

אין הכרח לבחור בין שתי אפשרויות קיצוניות:

"כולם מחליטים הכול יחד"

או

"כל אחד עושה הכול לבד".

אפשר להתאים את אופן הפעולה לסוג ההחלטה ולאנשים שמונו.

מסמך מפורט הוא דבר טוב כשהפירוט משרת מטרה.

אם יוצרים מערכת שאיש אינו מצליח להבין כיצד להפעיל אותה, הפירוט כבר אינו יתרון.

לפני שמחליטים כדאי לשאול:

מי יהיה זמין בפועל?

מי מתאים לאילו תחומים?

האם האנשים שאני ממנה יודעים לעבוד יחד?

אילו החלטות אפשר לקבל בנפרד?

אילו החלטות אני רוצה שיתקבלו יחד?

ומה יקרה אם אחד מהם כבר לא יוכל לשמש בתפקיד?

המטרה אינה ליצור את המבנה שנראה הכי שוויוני על הנייר.

המטרה היא ליצור מנגנון שיוכל לעבוד בחיים האמיתיים.

אחרי שבוחרים את האנשים ואת הדרך שבה הם יפעלו, מגיעה השאלה החשובה לא פחות: מה בעצם תרצו שהם יוכלו לעשות, ומה חשוב שידעו על הרצונות שלכם.

02

הנושאים שצריך לתכנן

עניינים אישיים - איך תרצו שייראו החיים שלכם?

כשמדברים על ייפוי כוח מתמשך, קל להתחיל מהכסף.

חשבונות בנק, נכסים, השקעות, תשלומים.

אבל לא פחות חשובות הן ההחלטות שנוגעות לחיים עצמם.

איפה תגורו.

מי יסייע לכם.

איך תיראה שגרת היום.

אילו קשרים תרצו לשמר.

כמה עצמאות תרצו להשאיר לעצמכם ככל שמצבכם יאפשר זאת.

אלה הם חלק מהעניינים האישיים שניתן להסדיר במסגרת ייפוי כוח מתמשך.

מקום המגורים הוא הרבה יותר מכתובת

אחת השאלות שמעסיקות אנשים רבים היא מה יקרה אם כבר לא יוכלו להמשיך לחיות כפי שהם חיים היום.

האם חשוב לכם להישאר בבית ככל האפשר?

האם תהיו מוכנים לעבור לדיור מוגן או למסגרת טיפולית אם יגיע שלב שבו הבית כבר אינו מתאים?

מה צריך לקרות לפני שמקבלים החלטה כזו?

האם תרצו שייבדקו קודם אפשרויות של מטפל בבית, התאמות פיזיות או עזרה נוספת?

אפשר לתת למיופה הכוח שיקול דעת רחב.

אפשר גם לכתוב הנחיה שמבהירה את סדר העדיפויות.

למשל, הרצון להמשיך להתגורר בבית כל עוד ניתן לעשות זאת באופן שמתאים לצרכים ולמצב.

ההבדל חשוב.

הנחיה טובה אינה מבטיחה שאדם יוכל להישאר בבית בכל מצב. היא מסבירה למיופה הכוח מה חשוב לממנה ומה הוא מבקש שייבדק לפני שמתקבלת החלטה אחרת.

ומה חשוב לכם בחיי היום-יום?

לפעמים דווקא הדברים שלא נראים "משפטיים" הם הדברים שמספרים למיופה הכוח איך הממנה רוצה לחיות.

קשר עם בני משפחה.

מפגשים עם חברים.

פעילות גופנית.

קהילה.

דת ומסורת.

תחביבים.

חיית מחמד.

הרגלים שהפכו במשך השנים לחלק מאיכות החיים.

לא צריך להפוך את ייפוי הכוח לרשימת הוראות יומית.

אבל אם יש דבר שהוא חלק משמעותי מהחיים שלכם ושאדם אחר עלול לא להבין את חשיבותו, כדאי לפחות לחשוב אם נכון לתת לו ביטוי.

עצמאות אינה הכול או כלום

אדם עשוי להזדקק לעזרה בתחום מסוים ועדיין להיות מסוגל לבחור ולהחליט בדברים רבים אחרים.

זו נקודה שחשוב לזכור כבר בזמן העריכה.

המטרה אינה ליצור מסמך שמאפשר לאחרים לקחת את השליטה ברגע שמתעורר קושי.

המטרה היא לאפשר סיוע במקום שבו הוא נדרש, תוך שמירה ככל האפשר על העצמאות, הרצונות ואורח החיים של הממנה.

לכן כשחושבים על עניינים אישיים, כדאי לשאול לא רק:

"מה יעשו עבורי?"

אלא גם:

"מה חשוב לי להמשיך לעשות בעצמי, ככל שאוכל?"

עניינים רפואיים - מי יקבל החלטות אם אתם לא תוכלו לקבל אותן בעצמכם?

החלטות רפואיות הן מההחלטות הרגישות ביותר שמיופה כוח עשוי להידרש לקבל.

ולכן השאלה הראשונה אינה רק מי האדם שאתם אוהבים או סומכים עליו.

השאלה היא:

מי האדם שאתם רוצים ליד שולחן קבלת ההחלטות כאשר אתם עצמכם כבר לא תוכלו להבין את המצב ולקבל את ההחלטה?

כדאי לחשוב על האדם, לא רק על הסמכות

מיופה כוח לעניינים רפואיים עשוי להידרש לקבל מידע רפואי, לדבר עם רופאים, להבין חלופות ולפעול בתקופה של לחץ ואי ודאות.

לכן כדאי לחשוב האם האדם שאתם שוקלים למנות מסוגל להתמודד עם מצבים כאלה.

האם הוא יודע לשאול שאלות?

האם הוא יוכל לקבל החלטה גם כשהיא קשה?

והאם הוא מסוגל להקשיב למה שאתם רציתם, גם אם הבחירה האישית שלו הייתה אחרת?

האם כדאי לכתוב הנחיות רפואיות מראש?

אפשר לכלול הנחיות מקדימות גם בעניינים רפואיים.

אבל כאן צריך למצוא איזון.

רפואה משתנה.

מצבים רפואיים מורכבים אינם תמיד צפויים.

וטיפול שנראה היום מתאים או לא מתאים עשוי לקבל משמעות אחרת בעתיד.

לכן לא תמיד נכון לנסות לכתוב מראש תשובה רפואית לכל תרחיש אפשרי.

לפעמים חשוב יותר לנסח את העקרונות.

מה חשוב לכם באיכות החיים.

אילו שיקולים הייתם רוצים שמיופה הכוח יביא בחשבון.

מי אתם רוצים שיהיה מעורב בשיחה.

ומה חשוב לכם שמיופה הכוח ידע על האופן שבו אתם מקבלים החלטות רפואיות.

הרצון שלכם לא נעלם ביום שבו ייפוי הכוח נכנס לתוקף

גם לאחר הכניסה לתוקף, לא נכון להתייחס לממנה כאילו אין עוד משמעות לדעתו.

אם ניתן לברר את רצונו, להסביר לו את האפשרויות ולשתף אותו בהחלטה, יש לכך חשיבות.

נחזור לעיקרון הזה בפרק העוסק בתפקידו של מיופה הכוח לאחר הכניסה לתוקף, ולכן אין צורך להרחיב בו כאן.

אפשר לערוך ייפוי כוח רפואי בלבד

מי שרוצה להסדיר רק עניינים רפואיים יכול לערוך ייפוי כוח מתמשך רפואי בלבד.

להסדר הזה קיימים כללים ייחודיים, וקיים עבורו מסלול נפרד וטופס ייעודי.

חשוב: זה אינו אותו מסמך כמו ייפוי כוח לפי חוק החולה הנוטה למות

זו הבחנה שחייבת להיות ברורה.

ייפוי כוח מתמשך בעניינים רפואיים לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אינו מחליף את ההסדרים הקיימים לפי חוק החולה הנוטה למות.

חוק החולה הנוטה למות מאפשר לתת מראש הנחיות רפואיות או למנות מיופה כוח ביחס לטיפול במצב שבו אדם יוגדר חולה הנוטה למות ואינו יכול להביע את רצונו.

לכן אדם שרוצה להסדיר גם החלטות הנוגעות לסוף החיים צריך לבחון בנפרד האם לערוך את המסמכים המתאימים לפי חוק החולה הנוטה למות.

אלה מסמכים שיכולים להשלים זה את זה. הם אינם אותו מסמך.

רכוש וכספים - כמה סמכות נכון לתת למיופה הכוח?

בענייני רכוש השאלה אינה רק אם לתת למיופה הכוח סמכות לטפל בכסף.

השאלה היא מה כולל העולם הכלכלי של הממנה, אילו פעולות עשויות להידרש בעתיד וכמה חופש פעולה נכון לתת למיופה הכוח.

מתחילים ממפה כלכלית

לא צריך לפרט בייפוי הכוח כל חשבון וכל הוצאה.

אבל לפני שמנסחים את הסמכויות, כדאי להבין מה קיים.

חשבונות בנק.

חסכונות והשקעות.

מוצרים פנסיוניים.

דירת מגורים ונכסי מקרקעין נוספים.

עסק או חברה.

הלוואות והתחייבויות.

זכויות מול גופים שונים.

תשלומים קבועים.

ולעיתים גם תמיכה כספית שהממנה מעניק באופן קבוע לאדם אחר.

אבל מבחינת התכנון, ההגדרה המשפטית היא רק ההתחלה.

שוטף לעומת מהותי

יש הבדל בין תשלום חשבון חשמל לבין מכירת דירה.

בין חידוש פיקדון לבין שינוי מהותי בתיק השקעות.

בין רכישה יום-יומית לבין מתנה בסכום משמעותי.

לכן כדאי לחשוב האם כל פעולה צריכה להיות כפופה לאותו מנגנון.

אפשר לתת למיופה הכוח חופש פעולה בעניינים השוטפים ולבנות מנגנון אחר להחלטות בעלות משמעות מיוחדת, בכפוף כמובן להוראות החוק.

כמה חופש פעולה לתת?

גם כאן אין תשובה אחת.

יש ממנים שמעדיפים לתת למיופה הכוח שיקול דעת רחב.

אחרים רוצים לקבוע גבולות.

ולעיתים נכון לשלב בין השניים.

למשל, אפשר לתת חופש בניהול השוטף ובמקביל לנסח הנחיות לגבי נכס מסוים, אופן השימוש בכספים או החלטות שהממנה רואה בהן חשיבות מיוחדת.

המטרה אינה להגביל את מיופה הכוח ככל האפשר.

והמטרה גם אינה לתת לו את הסמכות הרחבה ביותר האפשרית.

המטרה היא ליצור מרחב פעולה שיאפשר לו לנהל את העניינים כשיהיה צורך, בלי לאבד את ההחלטות שהממנה רצה לשמור לעצמו מראש.

דירת המגורים דורשת מחשבה מיוחדת

עבור אנשים רבים, הדירה היא גם הנכס הכלכלי המרכזי וגם הבית.

לכן החלטה לגביה יכולה להיות בעת ובעונה אחת החלטה רכושית והחלטה אישית.

אם בעתיד יהיה צורך לממן טיפול יקר, האם ניתן יהיה להשכיר את הדירה?

האם הממנה רוצה לשמור אותה ככל האפשר?

באילו נסיבות ניתן יהיה לשקול מכירה?

איך הרצון להישאר בבית משתלב עם הצורך לממן את הטיפול?

אלה בדיוק המקומות שבהם לא נכון לחשוב על "רכוש" ועל "חיים אישיים" כשני עולמות נפרדים לחלוטין.

ומה לגבי השקעות?

לא כל אדם רוצה שהכספים שלו ינוהלו באותה דרך.

יש מי שמעדיף מדיניות שמרנית מאוד.

יש מי שמנהל במשך שנים תיק השקעות מסוים ורוצה שמיופה הכוח יוכל להמשיך לנהלו.

ויש מי שמעדיף להשאיר למיופה הכוח שיקול דעת רחב בהתאם לצרכים שיהיו בעתיד.

גם כאן, הנחיה מפורטת מדי עלולה להתיישן.

לפעמים עדיף להגדיר עיקרון או מטרה ולא לנסות לנבא היום את מצב השווקים בעוד שנים.

תמיכה בבני משפחה אינה פרט שולי

אם הממנה נוהג לסייע בקביעות לילד, בן זוג, הורה או אדם אחר, כדאי להעלות זאת בזמן העריכה.

פעולות של מתנות, תרומות ותמיכה כספית עשויות להיות כפופות להוראות מיוחדות בדין, ולכן לא נכון להניח שמיופה הכוח יוכל פשוט להמשיך בעתיד כל העברה שהממנה נהג לבצע בעבר.

נעסוק בכך בפרק 10.

ומה לגבי שימוש בייפוי הכוח עוד לפני אובדן היכולת להבין?

כאן קיימת נקודה משפטית חשובה.

בענייני רכוש ניתן, בתנאים שקובע החוק, לקבוע כי ייפוי הכוח ישמש גם לפני שהממנה חדל להיות מסוגל להבין בדבר.

לכן אין לנסח באופן גורף שייפוי כוח מתמשך לעולם אינו יכול לשמש לפני שלב הכניסה לתוקף הרגיל.

זו אפשרות שצריך להבין היטב לפני שבוחרים בה, משום שהמשמעות המשפטית בתקופה שבה הממנה עדיין מסוגל להבין אינה זהה להפעלת ייפוי הכוח לאחר שאינו מסוגל להבין בדבר.

נחזור לחריג הזה בפרק העוסק בכניסה לתוקף.

הנחיות מקדימות - איך מתרגמים רצונות להוראות שיוכלו לעבוד בעתיד?

הנחיות מקדימות הן המקום שבו ייפוי הכוח יכול להפוך ממסמך שמעניק סמכות למסמך שמספר למיופה הכוח כיצד הממנה רוצה שהסמכות הזאת תשמש.

הממנה יכול להשאיר למיופה הכוח שיקול דעת רחב, או לפרט את רצונו לגבי החלטות עתידיות באמצעות הנחיות מקדימות.

אבל לא כל רצון צריך להפוך להוראה נוקשה.

מתחילים מהרצון, לא מהניסוח

לפני ששואלים איך לכתוב את ההנחיה, כדאי לשאול:

מה אני מנסה להשיג?

אם הממנה אומר:

"אני רוצה להישאר בבית."

צריך להבין למה הוא מתכוון.

האם בכל מצב?

האם כל עוד ניתן לקבל טיפול מתאים בבית?

האם הוא מוכן למעבר אם נדרשת השגחה רפואית שאי אפשר לספק בבית?

ומה חשוב לו שייבדק לפני שמקבלים החלטה?

רק אחרי שמבינים את הרצון אפשר להחליט כיצד נכון לנסח אותו.

עיקרון יכול להיות טוב יותר מתסריט

יש דברים שכדאי לכתוב באופן מפורט.

אבל כאשר מדובר בעתיד שקשה לצפות אותו, לפעמים עיקרון מנחה יהיה שימושי יותר מהוראה מוחלטת.

לדוגמה:

רצון לשמור ככל האפשר על עצמאות.

להעדיף מגורים בבית כל עוד הדבר מתאים לצרכים ולמצב.

לשמור על קשר עם בני משפחה מסוימים.

להביא בחשבון איכות חיים בהחלטות רפואיות.

או לשמור על יציבות כלכלית לצורך מימון צורכי הממנה.

הנחיה כזו אינה פותרת מראש כל החלטה.

היא נותנת למיופה הכוח מצפן.

יש דברים שלא כדאי להשאיר לזיכרון המשפחתי

משפט כמו "הילדים יודעים מה אני רוצה" נשמע טבעי.

אבל אנשים זוכרים שיחות אחרת.

ובמצב של לחץ, כל אחד יכול להיות משוכנע שהממנה אמר משהו אחר.

אם יש רצון שהוא באמת משמעותי, עדיף לשקול אם לתת לו ביטוי במסמך ולא להסתמך רק על זיכרון של שיחה שנערכה שנים קודם.

ומה אם הרצון ישתנה?

גם זו סיבה להימנע מניסוחים נוקשים שלא לצורך.

אנשים משנים את דעתם.

מערכות יחסים משתנות.

המצב הכלכלי משתנה.

האפשרויות הרפואיות משתנות.

לכן הנחיה טובה צריכה להיות ברורה מספיק כדי לעזור, אבל לא בהכרח לנסות לנעול כל פרט בחיים העתידיים.

ומה אם הרצון בעתיד יהיה שונה?

אפשר להתייחס מראש גם למצב שבו הנחיה שנכתבה בייפוי הכוח אינה מתיישבת עם רצונו של הממנה בזמן אמת. זה אחד הנושאים שכדאי לחשוב עליהם כבר בשלב העריכה, משום שהמסמך יכול לקבוע כיצד על מיופה הכוח לנהוג במקרה כזה.

אדם מיודע ומנגנוני בקרה - מי צריך לדעת מה קורה?

לא כל אדם שחשוב שיהיה בתמונה צריך להיות מיופה כוח.

לפעמים הממנה רוצה שאדם מסוים יקבל מידע על פעולות מיופה הכוח, בלי לתת לו סמכות לקבל את ההחלטות בעצמו.

לשם כך ניתן לקבוע בייפוי הכוח אדם מיודע.

הממנה רשאי לקבוע אדם אחד או יותר שיקבלו מידע או דיווחים ממיופה הכוח על החלטות ופעולות, והוא יכול גם לקבוע שהאפוטרופוס הכללי יפקח על מיופה הכוח.

בקרה אינה בהכרח חוסר אמון

לפעמים אנשים אומרים:

"אם אני סומך על מיופה הכוח, למה אני צריך אדם מיודע?"

אבל אלה שתי שאלות שונות.

אפשר לסמוך על אדם לחלוטין ובכל זאת לרצות שעוד אדם במשפחה ידע מה קורה.

אפשר לרצות שקיפות.

אפשר לרצות שמישהו נוסף יהיה בתמונה אם יתעורר קושי.

ואפשר לחשוב שמיופה הכוח עצמו ירגיש נוח יותר אם החלטות משמעותיות לא יתקבלו בחלל סגור.

סמכות, התייעצות ומידע הם דברים שונים

חשוב להבחין ביניהם.

מיופה כוח מקבל סמכות לפעול בעניינים שנמסרו לו.

אדם מיודע מקבל מידע בהתאם למה שנקבע.

ואפשר גם ליצור מנגנונים שבהם מיופה הכוח מתבקש להתייעץ עם אדם מסוים, אם הדבר מתאים לממנה ולהוראות הדין.

לא צריך להפוך כל אדם שרוצים לשתף למיופה כוח נוסף.

לפעמים דווקא הפרדת התפקידים יוצרת מנגנון טוב יותר.

כמה מידע צריך למסור?

גם כאן אפשר לחשוב על מידתיות.

האם האדם המיודע צריך לקבל מידע על כל פעולה?

רק דיווחים תקופתיים?

רק החלטות מהותיות?

האם יש תחומים שבהם הממנה מעוניין בשקיפות רבה יותר מאשר בתחומים אחרים?

כדאי להתאים את מנגנון המידע למטרה שלשמה הוא נוצר.

ומה לגבי פרטיות?

שקיפות אינה אומרת שכל המשפחה צריכה לדעת הכול.

מידע רפואי וכלכלי הוא מידע אישי.

לכן לצד השאלה מי צריך לקבל מידע, כדאי לשאול גם מי לא צריך לקבל אותו.

מסמך טוב אינו יוצר שקיפות משפחתית בלתי מוגבלת.

הוא מנסה לאזן בין בקרה לבין פרטיותו של הממנה.

אדם מיודע

פעולות שדורשות התייחסות מיוחדת - לא כל סמכות אפשר לתת באופן כללי

המשפט "נתתי למיופה הכוח סמכות בכל ענייני הרכוש" אינו אומר בהכרח שהוא רשאי לבצע כל פעולה רכושית אפשרית.

הדין מבחין בין סוגים שונים של פעולות.

יש פעולות שניתן לבצע מכוח הסמכות הכללית שניתנה.

יש פעולות שמחייבות הסמכה מפורשת בייפוי הכוח.

ויש פעולות שלגביהן נדרש אישור נוסף לפי הדין.

למה ההבחנה הזאת חשובה כבר בזמן העריכה?

כי ביום שבו מיופה הכוח צריך לבצע פעולה מסוימת, אי אפשר תמיד להשלים בדיעבד סמכות שהממנה לא נתן לו.

לכן בזמן העריכה צריך להבין את המציאות הכלכלית והמשפחתית ולא רק לסמן רשימת סמכויות.

האם קיימים נכסי מקרקעין?

האם ייתכן שיהיה צורך למכור או להשכיר נכס?

האם הממנה מעניק מתנות או תמיכה קבועה?

האם קיימים מוצרים פיננסיים או פנסיוניים שיידרש לנהל?

האם יש פעולות משמעותיות אחרות שניתן לצפות כבר היום?

יש פעולות שהחוק אינו מאפשר לבצע מכוח סמכות כללית בלבד. כך למשל, פעולות מסוימות במקרקעין, מתנות ופעולות כספיות בהיקף משמעותי עשויות לחייב הסמכה מפורשת בייפוי הכוח או אישור נוסף לפי הדין. לכן, כשיש נכסים, פעילות עסקית או פעולות כספיות מיוחדות שחשוב לאפשר בעתיד, כדאי לזהות אותן כבר בשלב עריכת המסמך.

הסמכה מפורשת אינה הוראה לבצע

זו הבחנה חשובה.

אם הממנה מסמיך את מיופה הכוח לבצע פעולה מסוימת, אין פירוש הדבר שהוא מורה לו לבצע אותה.

הסמכה נותנת אפשרות משפטית לפעול אם יהיה בכך צורך ובהתקיים יתר התנאים.

הנחיה מקדימה, לעומת זאת, יכולה להסביר מתי, מדוע או באיזה אופן הממנה רוצה שהסמכות תשמש.

לכן אפשר, למשל, לתת סמכות הקשורה לנכס מסוים ובמקביל לכתוב שהעדפת הממנה היא לשמור עליו ככל האפשר, או שהמכירה תישקל רק בנסיבות מסוימות.

לא כדאי לתת כל סמכות רק "ליתר ביטחון"

כאשר מוצגת רשימת פעולות אפשריות, הפיתוי הוא לבחור הכול.

אולי בעתיד יצטרכו.

אבל חלק מהסמכויות נוגעות לפעולות משמעותיות מאוד.

לפני שנותנים אותן, כדאי להבין מה הן מאפשרות ומדוע הן עשויות להיות נחוצות.

ייפוי כוח טוב אינו המסמך שנותן למיופה הכוח את מספר הסמכויות הגדול ביותר.

הוא המסמך שנותן לו את הסמכויות הנכונות, עם המגבלות וההנחיות שמתאימות לממנה.

וגם הסמכה מפורשת אינה עוקפת את החוק

אפילו אם הממנה כתב במפורש שהוא מסמיך את מיופה הכוח לבצע פעולה מסוימת, קיימות פעולות שהדין מציב להן תנאים נוספים או מחייב לגביהן אישור מתאים.

לכן יש כאן שלוש שאלות שונות:

האם הפעולה נמצאת בתחום שבו מונה מיופה הכוח?

האם נדרשת עבורה הסמכה מפורשת, ואם כן - האם ניתנה?

האם הדין דורש אישור נוסף לפני ביצועה?

רק אחרי שבודקים את שלושתן אפשר לדעת אם וכיצד ניתן לפעול.

אחרי שמבינים מה רוצים להסדיר, אפשר לעבור מהתכנון למסמך עצמו - איך עורכים אותו, מפקידים אותו ומה קורה ביום שבו יש צורך להשתמש בו.

03

מהעריכה ועד השימוש במסמך

איך נראה התהליך בפועל?

אחרי שמבינים את ההחלטות שצריך לקבל, אפשר לעבור לעריכת המסמך עצמו.

אבל גם כאן, בעיניי, הסדר חשוב.

תהליך טוב לא מתחיל בפתיחת הטופס.

הוא מתחיל בהבנת האדם שעבורו עורכים את ייפוי הכוח.

השלב הראשון - להבין מה צריך להסדיר

לפני הניסוח צריך להבין את התמונה.

מי האנשים שהממנה שוקל למנות?

מהו המבנה המשפחתי?

אילו נכסים ועניינים כלכליים משמעותיים קיימים?

האם יש רצונות מיוחדים בעניינים אישיים או רפואיים?

האם קיימים מתחים משפחתיים שצריך להביא בחשבון?

האם נכון למנות אדם אחד או כמה?

ומי צריך לקבל מידע?

לא כל השאלות רלוונטיות לכל אדם.

אבל בלי להבין את התמונה, קשה לדעת איזה מסמך נכון לבנות.

לאחר מכן בונים את מנגנון קבלת ההחלטות

רק אחרי שמבינים את הצרכים אפשר להחליט כיצד ייראה ייפוי הכוח.

מי יהיו מיופי הכוח.

באילו עניינים יפעל כל אחד.

האם יפעלו יחד או בנפרד.

מי יחליף אותם במקרה הצורך.

אילו הנחיות מקדימות יינתנו.

האם ייקבע אדם מיודע.

אילו סמכויות מיוחדות נדרשות.

וכיצד ייקבע בעתיד שהגיע המועד לכניסת ייפוי הכוח לתוקף.

זו למעשה עבודת התכנון שעליה בנויים שני השערים הראשונים במדריך.

מי רשאי לערוך ייפוי כוח מתמשך?

ככלל, ייפוי כוח מתמשך נערך ונחתם בפני עורך דין שעבר הכשרה מתאימה של האפוטרופוס הכללי ושאין לו עניין אישי בייפוי הכוח.

לייפוי כוח מתמשך שעוסק בעניינים רפואיים בלבד קיים גם מסלול נפרד וכללים ייחודיים.

תפקידו של עורך הדין אינו רק להזין את ההחלטות למערכת.

עליו להסביר לממנה את משמעות ייפוי הכוח, את החלופות הקיימות, את העניינים שניתן לכלול בו ואת המשמעות של ההחלטות שהוא מקבל.

ובעיניי, כאן נמצא חלק גדול מהערך של תהליך העריכה.

הממנה לא אמור לדעת מראש איזה סעיף משפטי הוא צריך.

הוא צריך להבין את האפשרויות ולקבל החלטות שמתאימות לו.

גם מיופי הכוח צריכים להבין למה הם נכנסים

מיופה כוח אינו מקבל את התפקיד בלי ידיעתו.

הוא נדרש להסכים למינוי ולחתום בפני עורך דין על אישור שלפיו הוא מבין את משמעות התפקיד ואת האחריות הנלווית אליו.

אבל מעבר לחתימה, כדאי שתתקיים שיחה אמיתית.

מיופה הכוח צריך לדעת מה מצופה ממנו.

אם קיימות הנחיות משמעותיות, כדאי שיכיר אותן.

אם מונו כמה מיופי כוח, חשוב שכל אחד יבין כיצד הם אמורים לפעול ביניהם.

וככל שיש החלטות משפחתיות מורכבות, עדיף שלא יפגשו אותן לראשונה ביום שבו כבר צריך להפעיל את המסמך.

לאחר החתימה מגיעה ההפקדה

ייפוי הכוח המתמשך מופקד אצל האפוטרופוס הכללי.

ההפקדה היא שלב מהותי בתהליך, ולא משהו שכדאי להשאיר כעניין מנהלי שולי.

לאחר סיום הטיפול נשלחת הודעה בדבר אישור או דחיית ההפקדה.

במקרים המתאימים ניתן לצרף לייפוי הכוח גם מסמכים נוספים.

הפקדה אינה כניסה לתוקף

זו הבחנה שחשוב להבין.

הפקדת ייפוי הכוח אינה אומרת שמיופי הכוח מתחילים לפעול באותו יום.

המסמך יכול להיות מופקד במשך שנים בזמן שהממנה ממשיך לנהל את כל ענייניו בעצמו.

הכניסה לתוקף היא שלב נפרד, שאליו נגיע בפרק 13.

ולענייני רכוש קיים החריג שעליו כבר עמדנו, המאפשר לממנה לקבוע בתנאים הקבועים בדין שימוש בסמכות גם במועד מוקדם יותר.

כמה זמן לוקח לערוך ייפוי כוח מתמשך?

אין תשובה אחידה.

הזמן הטכני הדרוש להזנת מסמך אינו הדבר שקובע.

בייפוי כוח פשוט יחסית, כשהממנה כבר יודע את מי הוא רוצה למנות ואין מורכבות מיוחדת, התהליך יכול להיות קצר.

כאשר קיימים נכסים רבים, כמה מיופי כוח, משפחה מורכבת, עסק, הנחיות מיוחדות או התלבטויות משמעותיות, כדאי לתת לתהליך את הזמן שהוא דורש.

אין פרס על סיום מהיר של מסמך שנועד לשמש אולי בעוד עשר או עשרים שנה.

נכון למועד כתיבת המדריך, זמן הטיפול שמפרסם האפוטרופוס הכללי בבקשה להפקדה הוא 21 ימי עסקים ממועד קבלת כל המסמכים הנדרשים.

כבר יש ייפוי כוח מתמשך - האם צריך לבדוק אותו שוב?

ייפוי כוח מתמשך יכול להיות תקף במשך שנים רבות.

לכן העובדה שהמסמך נערך והופקד אינה אומרת שאסור לעולם לפתוח אותו שוב.

השאלה אינה כמה זמן עבר.

השאלה היא האם החיים שעל בסיסם הוא נכתב עדיין נראים אותו דבר.

התחילו מהאנשים

האם מיופי הכוח שמיניתם עדיין האנשים שאתם רוצים בתפקיד?

האם מערכת היחסים איתם השתנתה?

האם הם עדיין מסוגלים ורוצים לקבל את האחריות?

האם אדם שמיניתם עבר לחו"ל, חלה או נמצא היום במצב חיים שונה?

ומה לגבי מיופה הכוח המחליף?

מסמך יכול להיות מצוין ביום שבו נחתם ולהפוך לפחות מתאים בעקבות שינוי בחייו של אחד האנשים שמונו.

ומה השתנה במשפחה?

נישואין, פרידה, גירושין, פטירה, ילדים שהפכו לבוגרים, קשר שהתקרב או התרחק או מחלוקת משפחתית שלא הייתה קיימת בזמן העריכה - כל אלה מצדיקים לפתוח את המסמך ולבדוק אותו מחדש.

לחלק מהאירועים האלה עשויה להיות גם משמעות משפטית ישירה.

אם מיופה הכוח שמיניתם הוא בן או בת הזוג שלכם, וקשר הנישואים ביניכם הסתיים אחרי עריכת ייפוי הכוח, המינוי שלו עשוי לפקוע מאליו, בכפוף למה שנקבע במסמך עצמו ולהוראות הדין. אצל ידועים בציבור החוק בונה את זה קצת אחרת: הפקיעה קשורה לא לנישואים אלא לכך שהזוגיות בפועל הסתיימה - הפסקת החיים המשותפים מתוך כוונה אמיתית לפרק את התא המשפחתי לצמיתות, ולא רק פרידה זמנית או משבר חולף. מאחר שגם לאופן שבו נמסרת ההודעה על הפקיעה יש משמעות משפטית, שינוי כזה במערכת היחסים הוא סיבה טובה לבדוק את ייפוי הכוח מחדש, ולא להניח שהמצב המשפטי ברור מאליו.

לכן אחרי שינוי משמעותי במערכת היחסים לא נכון להסתפק בשאלה אם המסמך עדיין מרגיש מתאים - צריך לבדוק גם אם חל שינוי משפטי במינוי עצמו ומה המשמעות שלו לגבי יתר מיופי הכוח או המנגנון שנקבע במסמך.

גם המציאות הכלכלית יכולה להשתנות

אדם שערך ייפוי כוח כשבבעלותו דירה וחשבון בנק יכול להיות בעל מבנה כלכלי שונה לחלוטין כעבור שנים.

נכס נוסף.

מכירת נכס.

עסק חדש.

השקעות משמעותיות.

שינוי בתמיכה בבני משפחה.

או התחייבויות שלא היו קיימות קודם.

השאלה אינה אם צריך לעדכן את המסמך אחרי כל שינוי כספי.

השאלה היא האם ייפוי הכוח עדיין נותן מענה סביר לעניינים שמיופה הכוח עשוי להידרש לנהל.

ומה לגבי ההנחיות המקדימות?

גם הרצונות שלנו משתנים.

העדפה לגבי מקום מגורים יכולה להשתנות.

מערכת יחסים עם אדם שהוזכר במסמך יכולה להשתנות.

עמדות לגבי טיפול, ניהול כספים או מעורבות בני המשפחה יכולות להשתנות.

לכן כשבודקים ייפוי כוח ישן, כדאי לקרוא לא רק את שמות מיופי הכוח אלא גם את ההנחיות שנכתבו בו.

גם שינוי בדין או במערכת יכול להצדיק בדיקה

המסגרת המשפטית וההליכים המנהליים אינם קפואים.

זה לא אומר שכל תיקון בחוק מחייב לערוך מחדש כל ייפוי כוח קיים.

אבל כאשר מסמך ישן כולל מנגנונים או סמכויות שהדין הנוגע להם השתנה באופן משמעותי, יש היגיון לבדוק אם נדרשת התאמה.

ומה אם רוצים לשנות משהו?

שינוי של ליבת ייפוי הכוח, למשל זהות מיופי הכוח, העניינים שבהם הוסמכו, אופן פעולתם או מנגנון הכניסה לתוקף, אינו שינוי טכני שאפשר פשוט לכתוב על גבי המסמך המאושר.

במצבים כאלה עשויה להידרש עריכה והפקדה של ייפוי כוח חדש.

כאשר מבקשים לשנות ייפוי כוח שכבר הופקד, צריך לבדוק מהו השינוי המבוקש ומהו המסלול העדכני המתאים לביצועו.

ואם רוצים לבטל את ייפוי הכוח?

שינוי וביטול הם שני דברים שונים. כאשר רוצים לשנות הוראות מהותיות בייפוי הכוח, יש לבחון אם נדרשת עריכה והפקדה של מסמך חדש. לעומת זאת, הממנה רשאי לבטל את ייפוי הכוח באמצעות הודעה בכתב למיופה הכוח, והביטול נכנס לתוקף במועד מסירת ההודעה. יש למסור הודעה על הביטול גם לאפוטרופוס הכללי, אך אי-מסירתה אינה פוגעת בתוקף הביטול אם ההודעה נמסרה למיופה הכוח.

יש גם אפשרות לקבוע מראש בייפוי הכוח שגם ניסיון של הממנה לבטל אותו, לאחר שכבר לא נותרה לו היכולת להבין בדבר, לא יספיק כשלעצמו כדי לבטלו. הרעיון מאחורי זה הוא להגן על ההחלטה שהתקבלה בזמן שהממנה עוד היה צלול, מפני ביטול שנעשה בשלב שבו הוא כבר לא באמת מבין את המשמעות של הצעד. גם במקרה כזה, לא נשארים בלי פתרון: אפשר לפנות לבית המשפט ולבקש שם את ביטול המסמך - הבקשה הזו פתוחה גם לממנה עצמו וגם למיופה הכוח.

כל כמה זמן צריך לבדוק?

אני לא חושבת שצריך לקבוע תאריך מלאכותי שבו כולם חייבים לפתוח את המסמך.

עדיף לחשוב על אירועים.

שינוי משמעותי במשפחה.

שינוי במיופה הכוח.

שינוי גדול ברכוש.

שינוי ברצונות.

שינוי במצב הבריאותי.

או פשוט הרגע שבו אתם קוראים את המסמך ומרגישים שהוא כבר לא מספר נכון את מה שאתם רוצים.

מתי ייפוי הכוח נכנס לתוקף?

ייפוי כוח מתמשך יכול להיות מופקד במשך שנים בלי שאיש יעשה בו שימוש.

הממנה ממשיך לנהל את חייו, לקבל החלטות ולפעול בענייניו.

ואז יכול להגיע שלב שבו מצבו משתנה ומתעוררת השאלה:

האם הגיע הזמן להכניס את ייפוי הכוח לתוקף?

המבחן אינו גיל, אבחנה או אשפוז

ייפוי כוח מתמשך אינו נכנס לתוקף משום שהממנה הגיע לגיל מסוים.

גם אבחנה רפואית כשלעצמה אינה בהכרח מכניסה אותו לתוקף.

המבחן שקובע החוק מתמקד ביכולת עצמה: האם הממנה עדיין מסוגל להבין את העניין שלשמו נערך ייפוי הכוח, ולקבל בעצמו החלטות שקשורות אליו. ברגע שהיכולת הזו נעלמת, מתקיים התנאי המהותי לכניסת ייפוי הכוח לתוקף - תנאי אחד מכמה, כפי שיוסבר בהמשך.

זו הבחנה חשובה.

אדם יכול להיות מבוגר מאוד ועדיין להבין היטב בענייניו.

אדם יכול לקבל אבחנה רפואית ועדיין להיות מסוגל לקבל החלטות.

לכן השאלה אינה רק מה האבחנה.

השאלה היא מה האדם מסוגל להבין ולהחליט ביחס לעניין הרלוונטי.

מי קובע שהגיע הרגע?

הממנה רשאי לקבוע מראש בייפוי הכוח כיצד ייקבע בעתיד שהוא אינו מסוגל עוד להבין בעניין שלשמו ניתן ייפוי הכוח.

אבל יש כאן גבול שהחוק שם באופן מפורש: אי אפשר לבנות מנגנון שבו מיופה הכוח עצמו, ורק הוא, קובע מתי הגיע הרגע להשתמש בסמכות שניתנה לו.

יש לכך היגיון ברור.

מיופה הכוח הוא האדם שיקבל את האפשרות לפעול מכוח המסמך לאחר כניסתו לתוקף. הוא לא אמור להיות האדם היחיד שמחליט שהגיע הרגע שבו יוכל להשתמש בסמכות הזאת.

ומה אם לא נקבע מנגנון אחר?

כאשר הממנה לא קבע תנאי אחר, הכניסה לתוקף נעשית בהתאם לדרישות הדין וההליך של האפוטרופוס הכללי, ובכלל זה חוות דעת בהתאם להוראות הדין והצהרת מיופה הכוח שלפיה הממנה אינו מסוגל להבין בדבר שלשמו ניתן ייפוי הכוח.

כאשר נקבע במסמך מנגנון אחר, יש לפעול בהתאם למנגנון ולהציג את המסמכים הנדרשים להוכחת התקיימותו.

יש גם חובת יידוע

הכניסה לתוקף אינה אמורה להתרחש מאחורי גבו של הממנה.

מיופה הכוח נדרש ליידע את הממנה על התקיימות התנאים לכניסה לתוקף, ובנסיבות הקבועות בדין קיימות חובות יידוע גם כלפי אנשים נוספים.

ואז פונים לאפוטרופוס הכללי

גם אם התנאים שנקבעו התקיימו, מיופה הכוח אינו פשוט מתחיל לפעול.

יש לבצע את הליך הכניסה לתוקף מול האפוטרופוס הכללי ולהגיש את ההצהרות והמסמכים הנדרשים.

לאחר אישור הכניסה לתוקף ניתן לפעול בהתאם לסמכויות שנקבעו בייפוי הכוח ולהציג את המסמך המאושר בחותמת הדיגיטלית של האפוטרופוס הכללי.

האם ייפוי כוח מתמשך ישראלי תקף גם בחו"ל?

ייפוי כוח מתמשך שנערך בישראל ונכנס לתוקף אינו הופך אוטומטית לתקף גם במדינה אחרת. כל מדינה בוחנת בעצמה, לפי הכללים שלה, איך היא מתייחסת למסמך זר כזה - זו שאלה שהרשויות הישראליות אינן הגורם שמכריע בה. הנושא הזה יכול להיות משמעותי כשלממנה יש נכסים או עניינים מחוץ לישראל - למשל נדל"ן, חשבון בנק, עסק או זכויות אחרות, בכל מדינה שהיא. גם לאחר שייפוי הכוח נכנס לתוקף כדין בישראל, הגוף הזר עצמו - הבנק, הרשות המקומית או כל מוסד אחר - הוא זה שקובע אם וכיצד הוא מכיר במסמך, ואילו הליכים נוספים עשויים להידרש כדי שמיופה הכוח יוכל לפעול מולו. מי שיודע כבר בשלב התכנון שיש לו נכסים משמעותיים מחוץ לישראל, יכול לקחת זאת בחשבון מראש ולברר את הדרישות הרלוונטיות בעודו כשיר לתכנן ולבצע כל מסמך נוסף שעשוי להידרש.

ומה תפקיד האפוסטיל?

לאחר שייפוי הכוח המתמשך נכנס לתוקף, ניתן להפיק את אישור הכניסה לתוקף גם עם חותמת אפוסטיל, בתשלום אגרה. האפוסטיל עשוי להיות חלק מהמסמכים שהגוף הזר ידרוש כדי להתייחס למסמך הישראלי - אבל הוא לא פותר את שאלת ההכרה: הוא לא קובע שהגוף הזר יכיר בייפוי הכוח, ולא שהוא יאפשר למיופה הכוח לבצע כל פעולה מבוקשת מולו. את הדרישות הספציפיות כדאי לבדוק מול הגוף הזר ומדינת היעד בנפרד.

כניסה לתוקף אינה שוללת את הכשרות המשפטית

זו אחת הנקודות החשובות ביותר במדריך.

כניסה לתוקף ואובדן כשרות משפטית הם שני דברים נפרדים לגמרי - האחד לא גורר את השני באופן אוטומטי.

אין כאן רגע שבו אדם אחד "מפסיק להיות אדם שמחליט" ואדם אחר מקבל את חייו לידיו.

ייפוי הכוח מאפשר למיופה הכוח לפעול בעניינים שלגביהם ניתנה לו סמכות, במסגרת החובות והעקרונות שקובע הדין.

ומה לגבי ענייני רכוש?

בענייני רכוש ניתן לקבוע בייפוי הכוח שהוא ישמש גם לפני שהממנה חדל להיות מסוגל להבין בדבר. כל עוד הממנה עדיין מסוגל להבין, החוק קובע שדינו של ייפוי הכוח בתקופה הזו הוא כדין ייפוי כוח לפי חוק השליחות. זו מסגרת משפטית שונה מהפעלתו של ייפוי הכוח המתמשך לאחר שהתקיימו התנאים לכניסתו לתוקף, ולכן כדאי להבין את המשמעות של הבחירה הזו כבר בזמן עריכת המסמך.

לפני שמתחילים את ההליך

כדאי לבדוק שלושה דברים:

מה קבע המסמך - מהו מנגנון הכניסה לתוקף.

מה מצבו של הממנה עכשיו - האם התנאים התקיימו ביחס לעניינים הרלוונטיים.

ומה דורש ההליך - אילו הודעות, הצהרות ומסמכים צריך להגיש.

החיבור בין שלושתם הוא שמעביר את ייפוי הכוח מתכנון עתידי למסמך שניתן לפעול מכוחו.

נכון למועד כתיבת המדריך, זמן הטיפול שמפרסם האפוטרופוס הכללי הוא שלושה ימי עסקים ממועד קבלת כל המסמכים הנדרשים.

ייפוי הכוח נכנס לתוקף - מה עכשיו?

אישור הכניסה לתוקף הוא רגע משמעותי.

עד עכשיו ייפוי הכוח נועד לעתיד.

מרגע שהכניסה לתוקף אושרה, מיופה הכוח יכול להתחיל לפעול בעניינים ובגבולות הסמכות שנקבעו עבורו.

אבל חשוב להבין:

כניסה לתוקף אינה רק קבלת סמכות. היא תחילתה של אחריות.

מיופה הכוח אינו מקבל בעלות על ענייניו של הממנה.

הוא מקבל תפקיד.

קודם כול - חוזרים למסמך

ייפוי הכוח יכול להיכנס לתוקף שנים לאחר שנחתם.

לכן לפני שמתחילים לפעול צריך לקרוא אותו מחדש.

באילו עניינים מוניתם?

האם קיימים מיופי כוח נוספים?

האם אתם פועלים יחד או בנפרד?

אילו הנחיות מקדימות ניתנו?

האם נקבע אדם מיודע?

האם קיימות פעולות שמחייבות מנגנון מיוחד?

והאם יש דברים שהממנה בחר שלא להסמיך אתכם לעשות?

המסמך הוא נקודת המוצא.

לא מתחילים מהשאלה "מה אני יכול לעשות?"

מתחילים מהשאלה:

מה הממנה צריך עכשיו?

עצם העובדה שייפוי הכוח נכנס לתוקף אינה אומרת שמיופה הכוח צריך מיד לקחת על עצמו כל תחום בחייו של הממנה.

ייתכן שהממנה עדיין עושה בעצמו דברים רבים.

ייתכן שהוא זקוק לעזרה רק בתחום מסוים.

הסמכות המשפטית יכולה להיות רחבה יותר מהפעולה שנדרשת ברגע נתון.

לא כל דבר שמותר לעשות הוא דבר שצריך לעשות.

הממנה נשאר במרכז

החוק מטיל על מיופה הכוח חובות שנועדו לשמור על כבודו, פרטיותו, זכויותיו ועצמאותו של הממנה.

הכיוון הכללי הוא לתת לממנה כמה שיותר מקום להמשיך להיות מי שמחליט על עצמו: איפה שהוא עוד מסוגל להחליט לבד, מיופה הכוח לא צריך למהר ולהחליט במקומו. זה אומר גם להעביר לו מידע בצורה שהוא יכול לעכל, ולערב אותו בפועל בהחלטות שנוגעות לחיים שלו - לא רק ליידע אותו אחרי המעשה.

לכן לפני החלטה משמעותית לא די לשאול:

"מה אני חושב שנכון?"

צריך לברר ככל האפשר גם:

"מה הממנה רוצה?"

והרצון העכשווי שלו חשוב

המסמך משקף החלטות שהממנה קיבל מראש.

אבל הוא ממשיך להיות אדם בעל רצונות, העדפות ורגשות גם לאחר הכניסה לתוקף.

יכול להיות שהוא עדיין מסוגל להביע עמדה ברורה לגבי מקום מגוריו, טיפול מסוים, הוצאה כספית או אדם שהוא רוצה לראות.

העיקרון שחשוב להבין כאן הוא פשוט:

ייפוי כוח מתמשך אינו נועד להשתיק את קולו של הממנה.

מתחילים לפעול מול הגופים הרלוונטיים

לאחר אישור הכניסה לתוקף ניתן להציג את ייפוי הכוח המאושר בחותמת הדיגיטלית של האפוטרופוס הכללי.

מכאן יכול להתחיל הטיפול מול בנקים, חברות ביטוח, גופים פנסיוניים, רשויות, קופות חולים, מוסדות רפואיים וגופים אחרים, בהתאם לעניינים ולסמכויות שנקבעו במסמך.

לגופים שונים עשויים להיות הליכי זיהוי ותפעול משלהם.

אבל ההליך הפנימי של הגוף אינו משנה את היקף הסמכות המשפטית שניתנה בייפוי הכוח.

הדין מאפשר כיום למיופה כוח, בכפוף להוראות החוק ולסמכויות שניתנו לו, לפתוח או לנהל עבור הממנה חשבון תשלום ולהשתמש באמצעי תשלום, לרבות באמצעים מקוונים. בפועל, בעת הפנייה לבנק או לנותן שירותי תשלום כדאי לבדוק אילו מסמכים ואישורים נדרשים לצורך ביצוע הפעולה.

הכסף נשאר של הממנה

כאשר מיופה הכוח פועל בענייני רכוש, ההבחנה הזאת צריכה להישאר ברורה.

הכספים הם של הממנה.

הנכסים הם של הממנה.

הפעולות נעשות עבורו.

המינוי אינו יוצר ערבוב בין רכושו של מיופה הכוח לבין רכושו של הממנה.

וזה נכון גם כאשר מיופה הכוח הוא בן משפחה שמסייע לממנה כבר שנים.

קרבה משפחתית אינה מבטלת את האחריות הנלווית לסמכות המשפטית.

כדאי לשמור תיעוד

לא כל תשלום שוטף דורש תיעוד מיוחד מעבר למסמכים הרגילים.

אבל בהחלטות משמעותיות כדאי לשמור תמונה ברורה של מה נעשה ומדוע.

איזה מידע עמד בפני מיופה הכוח?

האם הממנה נשאל לדעתו?

האם נדרשה התייעצות או הסכמה של אדם נוסף?

מה הוחלט?

ואילו מסמכים קשורים להחלטה?

תיעוד מסודר יכול לסייע לממנה, למיופי כוח אחרים ולאדם המיודע.

והוא יכול להיות חשוב גם למיופה הכוח אם בעתיד תתעורר שאלה לגבי החלטה שקיבל.

כשיש כמה מיופי כוח, פועלים לפי המנגנון שנקבע

זה הרגע שבו ההחלטות שנעשו בזמן העריכה הופכות למעשיות.

אם נקבע שמיופי הכוח פועלים יחד, צריך לכבד זאת.

אם הם רשאים לפעול בנפרד, צריך להבין את גבולות הסמכות של כל אחד.

אם חולקו תחומי אחריות, כל אחד צריך לדעת מהו תפקידו.

ואם נקבע מנגנון להחלטות מסוימות, לא מחליפים אותו בזמן אמת רק משום שמנגנון אחר נראה עכשיו נוח יותר.

ואם לא ברור מה מותר לעשות?

לא מנחשים.

לפעמים המסמך ברור.

ולפעמים מתעוררת פעולה שלא נצפתה בזמן העריכה, הוראה שניתן לפרש בכמה דרכים או פעולה שהדין מציב לגביה דרישות מיוחדות.

ככל שההחלטה משמעותית יותר או בלתי הפיכה יותר, כך חשוב יותר לבדוק לפני שפועלים.

במקרים המתאימים יידרש ייעוץ משפטי, ולעיתים גם אישור נוסף לפי הדין.

מיופה הכוח לא צריך לדעת הכול

הוא אינו אמור להפוך לרופא, מנהל השקעות, עובד סוציאלי ורואה חשבון.

בהחלטה רפואית ניתן לקבל מידע מהצוות המטפל.

בהחלטה כלכלית מורכבת ניתן להיעזר באנשי מקצוע מתאימים.

ובהחלטה הנוגעת למקום מגורים ניתן לבחון שירותים וחלופות טיפול.

האחריות לקבל החלטה אינה מחייבת את מיופה הכוח להיות המומחה שמייצר בעצמו את כל המידע שעליו היא מבוססת.

ומה אם מתעורר חשש לשימוש לא תקין בסמכות?

ייפוי כוח מתמשך מבוסס על אמון, אבל אינו נמצא מחוץ לפיקוח המשפטי.

כאשר מתעורר חשש שמיופה כוח חורג מסמכותו, פועל בניגוד לחובותיו או פוגע בממנה, קיימים בדין מנגנונים לבירור ולהתערבות.

במקרים המתאימים ניתן לפנות לאפוטרופוס הכללי או לבית המשפט, ולבית המשפט קיימות סמכויות לתת הוראות ולהתערב בייפוי הכוח בהתאם לתנאים הקבועים בחוק.

ומה קורה לאחר פטירת הממנה?

פטירת הממנה אינה משאירה את ייפוי הכוח המתמשך בתוקף כרגיל. עם זאת, למיופה כוח לענייני רכוש ניתנה בחוק סמכות מוגבלת לבצע במשך תקופה של עד 90 ימים פעולות מסוימות שנועדו לאפשר טיפול רציף בעניינים דחופים ושוטפים, עד שהטיפול עובר ליורשים, למנהל עיזבון או לגורם מוסמך אחר.

לכן אין להסיק מעצם קיומו של ייפוי הכוח שמיופה הכוח רשאי להמשיך לנהל את רכושו של הממנה לאחר מותו.

כאשר נדרשת פעולה בתקופה הזאת, צריך לבדוק את סוג הפעולה, את התנאים שקובע הדין ואת זהות האדם שכבר מוסמך לטפל בעיזבון.

לפני שמתחילים לפעול

הייתי מתחילה מחמש שאלות:

מה הממנה צריך עכשיו?

מה הוא עדיין מסוגל לעשות ולהחליט בעצמו?

מה הוא אומר שהוא רוצה?

מה קובע ייפוי הכוח?

ומהי הדרך המתאימה להשתמש בסמכות שניתנה כדי לסייע לו?

הצלחה בתפקיד של מיופה כוח אינה נמדדת בכמה החלטות הוא קיבל במקום הממנה. לפעמים היא נמדדת דווקא בכמה מהעצמאות, הרצון והחיים של הממנה הוא הצליח לשמר לצד העזרה שנדרשה.

וכשהמנגנון כולו כבר ברור, נשאר לעשות דבר אחד לפני שמקבלים החלטות: לבדוק אם אנחנו נמנעים מהטעויות שחוזרות שוב ושוב, ועל אילו שאלות כדאי לחשוב לפני הפגישה.

04

לפני שמקבלים החלטות

טעויות שכדאי להימנע מהן

ייפוי כוח מתמשך טוב אינו נמדד בכמות הסעיפים שנכתבו בו.

הוא נמדד ביום שבו צריך להשתמש בו.

האם ברור מי מוסמך לעשות מה?

האם מיופי הכוח יודעים כיצד לקבל החלטות?

האם הרצונות החשובים של הממנה קיבלו ביטוי?

והאם המסמך מאפשר לפעול בלי ליצור קשיים שלא היו חייבים להיווצר?

אחרי שעורכים לא מעט ייפויי כוח מתמשכים, מתחילים לראות שטעויות מסוימות חוזרות על עצמן.

רובן אינן נובעות מחוסר אכפתיות.

לפעמים הן נובעות דווקא מהרצון לעשות "הכי בטוח", "הכי שוויוני" או "הכי מקיף".

למנות את כל הילדים רק כדי שיהיה שוויון

הורים אומרים לפעמים:

"יש לי שלושה ילדים. אני לא יכול למנות שניים ולהשאיר אחד בחוץ."

אני מבינה את התחושה.

אבל ייפוי כוח מתמשך אינו חלוקת ירושה.

אין חובה ליצור שוויון בין הילדים, והמינוי אינו אמירה על מידת האהבה או הקרבה אליהם.

השאלה היא מי מתאים לקבל אחריות ואיזה מנגנון יוכל לעבוד בפועל.

לפעמים נכון למנות את כל הילדים.

לפעמים נכון למנות רק אחד מהם.

ולפעמים נכון לחלק ביניהם תחומי אחריות.

שוויון משפחתי ומנגנון קבלת החלטות יעיל אינם תמיד אותו דבר.

לקבוע שכולם חייבים להסכים על הכול

זו החלטה שיכולה להישמע בטוחה.

אם כולם חייבים להסכים, אף אחד לא יוכל לפעול לבד.

אבל צריך לחשוב איך זה יעבוד ביום-יום.

האם כל פעולה שוטפת באמת צריכה להמתין לכמה אנשים?

מה קורה אם אחד אינו זמין?

ומה קורה אם קיימת מחלוקת?

לפעמים נכון לדרוש פעולה משותפת בהחלטות מסוימות, אבל לא בכל דבר.

לתת לכל אחד לעשות הכול לבד בלי לחשוב על המשמעות

גם הקצה השני דורש מחשבה.

פעולה בנפרד יכולה להיות יעילה וגמישה.

אבל אם כל אחד ממיופי הכוח רשאי לפעול לבדו, הממנה צריך להיות שלם גם עם האפשרות שכל אחד מהם יוכל לקבל לבדו החלטות שבתחום סמכותו.

השאלה אינה איזה מנגנון נוח יותר.

השאלה היא איזה מנגנון מתאים לאנשים ולסוג ההחלטה.

לבחור את האדם הקרוב ביותר במקום את האדם המתאים ביותר

קרבה ואמון חשובים.

אבל הם אינם מספיקים תמיד.

אדם יכול להיות בן משפחה מסור ואוהב ועדיין להתקשות בניהול כספים, בהתמודדות עם מערכת רפואית או בקבלת החלטה בתקופה של לחץ.

לפעמים אדם אחד מתאים לכל התחומים.

ולפעמים לא.

להשאיר הכול לשיקול דעת מיופה הכוח

יש אנשים שאומרים:

"אני סומך עליו. שיעשה מה שנראה לו."

זו יכולה להיות בחירה לגיטימית.

אבל כדאי לוודא שאין דברים שהממנה בכל זאת רוצה שמיופה הכוח יידע מראש.

איפה הוא מעדיף לגור.

מה חשוב לו באיכות החיים.

כיצד הוא רוצה שהכספים ישמשו לצרכיו.

מי חשוב לו שיהיה מעורב.

גם מיופה כוח מצוין אינו אמור לנחש רצונות שלא נאמרו לו.

ומהצד השני - לנסות לכתוב הוראה לכל מצב אפשרי

מסמך עמוס בהוראות נוקשות עלול להיות קשה להפעלה כאשר העתיד נראה אחרת מכפי שדמיינו.

אי אפשר לדעת היום אילו טיפולים יהיו קיימים בעוד שנים, מה יהיה מצב הנכסים או אילו אפשרויות מגורים וטיפול יהיו זמינות.

המטרה אינה לכתוב תסריט לכל החיים.

המטרה היא להבהיר את הדברים שחשובים באמת ולהשאיר שיקול דעת במקום שבו הוא נחוץ.

להתמקד רק בכסף

ענייני רכוש חשובים מאוד.

אבל לעיתים ההחלטות שישפיעו יותר מכל על איכות החיים הן דווקא האישיות.

איפה יגור הממנה.

מי יסייע לו.

איך תישמר שגרת חייו.

אילו קשרים חשוב לו להמשיך לקיים.

כמה עצמאות ניתן להשאיר לו.

אם כל תהליך העריכה עוסק בבנק ובדירה, יכול להיות שחלק מהתכנון החשוב ביותר כלל לא קיבל מקום.

להתעלם מהמציאות המשפחתית

ייפוי כוח מתמשך אינו המקום להעמיד פנים שהיחסים במשפחה שונים מכפי שהם באמת.

אם קיימת מחלוקת בין הילדים, כדאי להביא אותה בחשבון.

אם אדם מסוים מנהל כבר שנים את העניינים הכספיים ואחר כמעט אינו מעורב, גם זה רלוונטי.

אם אחד הילדים חי בחו"ל או מתקשה לעבוד עם האחרים, צריך לשאול איך המנגנון יתפקד בפועל.

המסמך לא יפתור יחסים משפחתיים מורכבים.

אבל הוא יכול להיבנות כך שלא ייצור קושי נוסף שלא היה חייב להיווצר.

לתת סמכויות "ליתר ביטחון" בלי להבין אותן

יותר סמכויות אינן בהכרח מסמך טוב יותר.

יש פעולות שדורשות הסמכה מפורשת, ויש פעולות שהדין מציב להן תנאים נוספים.

לפני שנותנים סמכות כדאי להבין מה היא מאפשרת ולמה היא עשויה להידרש.

המטרה אינה ליצור את ייפוי הכוח הרחב ביותר האפשרי.

המטרה היא ליצור את ייפוי הכוח המתאים ביותר לאדם המסוים.

לא לדבר עם מיופי הכוח מראש

מיופה כוח צריך לדעת שהוא נבחר ולהסכים לתפקיד.

אבל מעבר לכך, כדאי לדבר איתו באמת.

האם הוא רוצה את האחריות?

האם יש תחום שהוא לא רוצה לטפל בו?

האם הוא מבין את הציפיות ממנו?

האם הוא מסוגל לפעול יחד עם מיופי כוח אחרים?

השיחה הזו יכולה לחזק את הבחירה.

ולפעמים היא דווקא תלמד שכדאי לבחור אחרת.

לשכוח לחשוב על תוכנית חלופית

ייפוי כוח מתמשך נועד לעתיד.

ומי שנראה היום כבחירה טבעית לא בהכרח יוכל לשמש בתפקיד בעוד שנים.

לכן כדאי לחשוב מה יקרה אם מיופה הכוח הראשון לא יוכל או לא ירצה לפעול.

מינוי מיופה כוח מחליף, כאשר הוא מתאים, יכול להיות חלק חשוב מהתכנון.

לבלבל בין ייפוי כוח מתמשך למסמכים אחרים

ייפוי כוח מתמשך אינו צוואה.

והוא אינו מחליף את המסמכים לפי חוק החולה הנוטה למות.

לכל מסמך תפקיד אחר.

צוואה עוסקת בעיזבון לאחר המוות.

ייפוי כוח מתמשך עוסק בניהול ענייניו של אדם בחייו כאשר מתקיימים התנאים שנקבעו בו ובדין.

והחלטות סוף חיים במסגרת חוק החולה הנוטה למות מוסדרות במערכת משפטית נפרדת.

לפעמים נכון לערוך יותר ממסמך אחד.

הם משלימים זה את זה, לא מחליפים זה את זה.

לחתום ואז לשכוח שהמסמך קיים

אין צורך לפתוח את ייפוי הכוח כל כמה חודשים.

אבל אם החיים השתנו באופן משמעותי, כדאי לבדוק אם הוא עדיין מתאים.

שינוי במשפחה.

שינוי במיופי הכוח.

שינוי ברכוש.

שינוי ברצונות.

או פשוט הרגע שבו אתם קוראים את המסמך ומבינים שהיום הייתם מקבלים החלטה אחרת.

והטעות הגדולה ביותר בעיניי - להתחיל מהטופס

אפשר להתחיל מרשימת השאלות הטכניות.

מי מיופה הכוח?

באילו עניינים?

יחד או בנפרד?

אדם מיודע?

אבל אם מתחילים שם, אפשר להגיע למסמך תקין מבחינה פורמלית בלי שנעשתה מספיק חשיבה על החיים שהוא אמור לשרת.

אני מעדיפה להתחיל במקום אחר.

מי אתם.

איך נראים החיים שלכם.

מי האנשים שסביבכם.

מה חשוב לכם.

ממה אתם חוששים.

אילו החלטות עלולות להיות מורכבות במשפחה שלכם.

ומה הייתם רוצים שהאדם שיפעל עבורכם ידע ביום שבו כבר לא תוכלו להסביר לו הכול בעצמכם.

רק אחרי שמבינים את התשובות, הטופס מתחיל להיות מעניין.

שאלות שכדאי לחשוב עליהן לפני הפגישה

לא צריך להגיע לפגישה לעריכת ייפוי כוח מתמשך כשכל התשובות כבר מוכנות.

חלק מהתהליך הוא להבין אילו החלטות בכלל צריך לקבל ומהן האפשרויות.

אבל יש כמה שאלות שכדאי להתחיל לחשוב עליהן מראש.

לא כדי למלא שאלון.

לא כדי להחליט הכול לבד.

אלא כדי שהפגישה תוכל לעסוק בדברים שבאמת דורשים מחשבה.

האנשים

על מי אני סומך שיפעל עבורי אם יום אחד לא אוכל לעשות זאת בעצמי?

האם אותו אדם מתאים לעניינים כספיים?

האם הוא מתאים גם לעניינים אישיים ורפואיים?

האם הוא יודע לקבל החלטות תחת לחץ?

האם יוכל לפעול לפי הרצונות שלי גם כשהוא עצמו היה בוחר אחרת?

האם הוא באמת רוצה את התפקיד?

ומי יכול להחליף אותו אם בעתיד לא יוכל לשמש?

אם אני רוצה למנות כמה אנשים

האם כל אחד יוכל לפעול בנפרד?

האם יש החלטות שארצה שיקבלו יחד?

האם נכון לחלק ביניהם תחומים?

מה יקרה אם אחד מהם אינו זמין?

ומה יקרה אם הם לא מסכימים?

ואם אני רוצה למנות את כל הילדים:

האם זה משום שזה המנגנון הנכון עבורי, או משום שלא נעים לי לבחור?

החיים האישיים שלי

אם בעתיד אזדקק לעזרה משמעותית, מה יהיה חשוב לי?

האם ארצה להישאר בבית ככל האפשר?

באילו נסיבות אהיה מוכן לשקול מעבר?

אילו קשרים משפחתיים וחברתיים חשוב לי לשמור?

האם יש תחביבים, קהילה, חיית מחמד, הרגלים או חלקים אחרים בשגרת חיי שחשוב לי שלא ייעלמו רק משום שאזדקק לעזרה?

הבריאות שלי

מי האדם שהייתי רוצה שיקבל עבורי החלטות רפואיות?

האם הוא יודע מה חשוב לי?

האם שוחחנו על כך בעבר?

האם יש רופאים, מוסדות, טיפולים או עקרונות שחשוב לי שמיופה הכוח יכיר?

והאם יש נושאים הקשורים לסוף החיים שארצה להסדיר בנפרד במסמכים המתאימים לפי חוק החולה הנוטה למות?

הרכוש והכספים שלי

אין צורך להגיע עם קלסר של דפי בנק.

כן כדאי שתהיה תמונה כללית.

אילו נכסים משמעותיים יש לי?

האם קיימת דירת מגורים או מקרקעין נוספים?

השקעות או חסכונות משמעותיים?

עסק?

התחייבויות מיוחדות?

אדם שאני מסייע לו כלכלית באופן קבוע?

נכס שיש לי לגביו רצון מיוחד?

המטרה אינה לבנות תוכנית פיננסית.

המטרה היא לוודא שהמסמך מתאים למציאות הכלכלית שבה מיופה הכוח עלול להידרש לפעול.

החלטות שאני לא רוצה להשאיר פתוחות

האם יש החלטה שאני כבר יודע היום כיצד הייתי רוצה שתתקבל?

פעולה שאינני רוצה שאדם אחד יוכל לבצע לבדו?

נכס שחשוב לי במיוחד?

אדם שאני רוצה שיהיה מעורב בהחלטה מסוימת?

או דבר שאני חושש שיקרה אם לא אומר במפורש מה אני רוצה?

אלה המקומות שבהם לעיתים נמצאות ההנחיות החשובות ביותר.

מי צריך לדעת?

מי צריך להיות מעודכן אם ייפוי הכוח ייכנס לתוקף?

איזה מידע אני רוצה שיקבל?

האם יש אדם שחשוב לי שמיופי הכוח יתייעצו איתו?

והאם קיימים פרטים רפואיים או כלכליים שאני דווקא לא רוצה שיהיו חשופים לאנשים שאינם צריכים אותם?

מה עלול להיות מורכב במשפחה שלי?

מתח בין אחים.

מערכת יחסים מורכבת עם בן זוג.

ילד שמתגורר בחו"ל.

בן משפחה שתלוי בי כלכלית.

אדם שאני סומך עליו אבל בני משפחה אחרים מתקשים איתו.

או כל נסיבה אחרת שעלולה להשפיע על האופן שבו המנגנון יעבוד בעתיד.

לא צריך לפתור בפגישה את כל ההיסטוריה המשפחתית.

אבל כן כדאי להביא בחשבון את המציאות.

מה יקרה אם התוכנית הראשונה לא תעבוד?

מה יקרה אם מיופה הכוח שבחרתי לא יוכל לשמש?

האם אני רוצה מיופה כוח מחליף?

מה קורה אם אחד מכמה מיופי כוח מפסיק לשמש?

האם המנגנון עדיין יכול לעבוד?

מסמך שנועד לשנים קדימה צריך לקחת בחשבון לפחות את האפשרות שהתוכנית הראשונה תשתנה.

ומה באמת חשוב לי?

אחרי כל השאלות המשפטיות, זו השאלה שהייתי משאירה לסוף.

אם יום אחד אדם אחר יצטרך לקבל עבורכם החלטות, מה הייתם רוצים שהוא יבין עליכם לפני שהוא מחליט?

לא איזה סעיף הוא צריך לקרוא.

לא איזו משבצת סימנתם.

אלא מה חשוב לכם.

איך אתם רוצים לחיות.

מה אתם רוצים לשמר.

על מה אתם מוכנים להתפשר ועל מה פחות.

מי האנשים החשובים לכם.

ומה מבחינתכם פירוש הדבר שמישהו אחר יפעל לטובתכם.

לא חייבים להגיע עם תשובות לכל השאלות.

לפעמים דווקא המשפט:

"אני עדיין לא יודע מה נכון לעשות במקרה הזה"

הוא המקום שממנו מתחילה השיחה החשובה ביותר.

מה כדאי להביא לפגישה?

ברוב המקרים אין צורך בתיק מסמכים גדול.

כדאי שיהיו הפרטים הבסיסיים של האנשים שאתם שוקלים למנות, תמונה כללית של העניינים והנכסים שצריך להסדיר, וכל מסמך קיים שעשוי להיות רלוונטי.

אם כבר ערכתם בעבר ייפוי כוח מתמשך, כדאי להביא אותו.

ואם קיימת נסיבה רפואית, משפחתית או רכושית מיוחדת שעשויה להשפיע על העריכה, חשוב להעלות אותה.

אתם לא צריכים להגיע עם ייפוי הכוח בראש

לא מצופה ממי שמגיע לערוך ייפוי כוח מתמשך לדעת מראש אילו סמכויות משפטיות צריך לכתוב, איזה מנגנון לבחור או כיצד לנסח הנחיה מקדימה.

אתם צריכים להגיע עם החיים שלכם.

עם האנשים שאתם סומכים עליהם.

עם הדברים שחשובים לכם.

עם החששות.

עם הרצונות.

ועם השאלות שעדיין אין עליהן תשובה.

התפקיד של תהליך עריכה טוב הוא לקחת את כל אלה ולתרגם אותם למסמך משפטי ברור שיוכל לעבוד גם ביום שבו אתם עצמכם כבר לא תוכלו להסביר למה התכוונתם.

כי בסופו של דבר, ייפוי כוח מתמשך אינו מסמך על אובדן היכולת לקבל החלטות.

הוא הזדמנות לקבל אותן מראש.

רוצים לחשוב מראש על ההחלטות שחשוב להסדיר?

עריכת ייפוי כוח מתמשך מתחילה בהבנת הרצונות, האנשים והמציאות המשפחתית. רק אחר כך מגיע המסמך.

לקביעת פגישת ייעוץ

מקורות עיקריים

קרן רז, עורכת דיןעודכן לאחרונה: ספטמבר 2026

המידע במדריך הוא מידע כללי ואינו תחליף לייעוץ משפטי המתאים לנסיבות המקרה. הדין והנהלים עשויים להשתנות, ולכן לפני פעולה משפטית יש לבדוק את ההוראות העדכניות החלות באותו מועד.